<h1>תמים דעים להראב"ד סימן קט"ו</h1>
<h2>דף ו.</h2>
עתה אשוב לפרש את המשנה כאשר התנית אין מוכרין של רבים ליחיד מפני שמורידין אותו מקדושתו דברי רבי מאיר אמרו לו א"כ אף לא מעיר גדולה וכו'. זו הפסק' שאלו עליה בירושלמי אמר רבי יוחנן לית כאן בית הכנסת מה אנן קימין כרבי מאיר אין מוכרין בית הכנסת אלא על תנאי. אי כרבנן מוכרין אותו ממכר עולם חוץ מארבעה דברים תפתר בס"ת פי' זה שאמר בתחלה לית כאן בית הכנסת מפני זו הקושיא כי לדעת רבי מאיר של רבים ליחוד אמאי לא אי נמי הא דאמרי ליה רבנן אף לא מעיר גדולה לעיר קטנה ומאי מורידין מקדושתה אית בה ואלא בחזקת הרבים היא עומד אימתי שירצה הם מחזירין אותה ולפי (דעתי) [דעתו] של רבי מאיר לעולם אינה יוצאה לחולין ודומה לי כי לפי הירושלמי דברי חכמים אינם כמתמיהין על דברי רבי מאיר אלא בדעת עצמן הן אומרים כלומר אף אנו אומרים כי לא מעי' גדולה לעי' קטנה ועל כן תמהו על דברי חכמים והלא מוכרין אותה אפי' לעשות בו כל דבר ולפי' (העמיד') [העמיד] אותה בספר תורה כלומר בבית הכנסת וכל הדומה (לי) [לו] שאין קדושתה מחמת עצמה בודאי יכולים בני העיר להפקיעה מקדושתה וכ"ש מרבים ליחיד לרבנן אלא מתני' בס"ת שאין להפקיע מקדושתה גם אין להורידה אפילו דרגא אחת זהו דרך הירושלמי מכל מקום לר' מאיר אין יכולין להוציא בית הכנסת מקדושתו ואין הלכה כמותו אלא כרבי יהודה דאמר מוכרין אותה לשום חצ' והלוקח מה שירצה בה יעשה ורבנ' דאמרי חוץ מארבעה דברים יש בה להקל ולהחמיר לומר שאין מוכרי' אותה [בפירוש] לשום מרחץ ולא לשום בורסקי והלוקח כמו כן אסור לעשותם בו אבל לשאר כל הדברים מוכרין אותה בפי' ורבי יהודה כמו כן להקל ולהחמיר על דברי חכמים בא שאין למכור אותה בפי' לא לבית תבן ולא לבית הבקר כי בזיון הוא אבל מוכרים (אותם) [אותה] סתם והלוקח יעשה בה מה שירצה והלכתא כמותו שהרי סייעו מדבריו תחלה לשמואל דאמר מותר להשתין מים בתוך ארבע אמות של תפלה אלמא הלכתא כוותיה וגם יש לסייע מזה אפי' (ממה) [למה] שאנו רואים כי רבי יהודה מחמיר ענין קדושת בית הכנסת כמו שמפורש במשנה הנה כבר נתפרשו [מה] שהיה בזה תחלת הפרק ולמדנו מהם כי שבעה טובי העיר אם התנו במעמד אנשי העיר שיעשו כרצונם בבית הכנסת שלהם ובספר תורה ובכל הקדושות שלהם וקבלו הצבור עליהם שהם יכולים למכור ולהוציא לחולין הקדושות והדמים חוץ מספר תורה שהדמים שלה יוצאין והיא אינה יוצאה וכן אמרו במסכת בכורים [ירושלמי סוף בכורים] מוכר אדם ספר תורה ללמוד תורה ולישא אשה ומפני חיי נפש. ולדעת רבי מאיר בית הכנסת כספר תורה דמיו יוצאין והיא אינה יוצאה ואין הלכה כמותו ולא עוד אלא שרשאין בני העיר לשנות נדבתן לכל מה שירצו מקופה שהיא לעניי העיר לתמחוי שהוא לעניי עולם וכן לכל דבר שירצו ובלבד שלא יפסדו העניים אלא לצורך השעה הותרו לשנותן ואי קשיא לך הלא אמרו (ערכין ו'.) הנדבה משבאה ליד הגבאי אסור לשנותן הני מילי יחיד אבל גזברים על דעת בני העיר יכולים לשנות לכל דבר שירצו בלבד שלא יפסידו עניים חוץ מדבר המסויים שאם התנדב יחיד דבר זה המסויים לבית הכנסת כגון מנורה או נר עד שלא נשתקע שם בעליו ממנו אין רשאים לשנותם ומשנשתקע שם בעליו מותר לשנותה אפי' לדבר הרשות אלא שיהיה צרכי העיר ולדבר מצוה מותר לשנותן לאלתר. ואמרו בירושלמי (במגילה פ' בני העיר הלכה ב') שאם היה שם בעליו כתוב עליו כמי שלא נשתקע שם בעליו ממנו. ומי שהתנדב כך וכך לעניים בין בחייו בין במותו יכולים בני העיר לשנותן למצוה אחרת ובלבד שלא יפסידו העניים וקל וחומר היא מדבר המסוים אלא שמדבר המסוים שאמרו אם הוציאו לדבר מצוה אינן צריכין להחזירו עוד למקומו אבל פסיקת עניים ממון בעלים הוא ונהי שהן מותרין להוציאו למצוה האחרת לשעה אבל צריכין הם להשלים אחרים תחתי' ואומר אני שאין הגזברים רשאים לשהות מלחלקן לעניים אלא א"כ ייחד אותם לדבר או שקבע זמן לחלוקתן ואם הוצרכו צבור לאותה נדבה תוך זמן יכולים הם לשנותה להוציאה ובלבד שישלמנה בשעתה.
